החלטה בתיק ב"ש 1713/13

מונחת בפניי בקשת הסנגוריה להעברת הדיון בעניינו של המבקש מבית המשפט הצבאי שומרון לבית המשפט הצבאי יהודה. הסנגור מונה שני טעמים לבקשתו. הראשון הינו מקום מגורי המבקש ומשפחתו, אשר יתקשו עד מאד להגיע לדיונים אם אלה יתנהלו בבית המשפט הצבאי בשומרון. השני הינו מקום ביצוע העבירה באזור רמאללה.

התביעה הצבאית מתנגדת לבקשה. התביעה ציינה כי באין הוראות בדבר סמכות מקומית בתחיקת הביטחון לשני בתי המשפט של ערכאה ראשונה ישנה סמכות שיפוט מקבילה, ובחירת מקום הדיון הינה פררוגטיבה של התביעה. בחירה זו נעשית על פי מבחן "מירב הזיקות", אשר כולל מגוון רחב של שיקולים. התביעה אינה מכחישה כי מקום מגורי הנאשם ומשפחתו וכן מקום ביצוע העבירה הינם בכלל השיקולים הראויים להישקל, עם זאת ישנם שיקולים אחרים במקרה דנן, אשר לטעמה, מכריעים את הכף נגד ניהול משפטו של המבקש בבית המשפט הצבאי יהודה.

התביעה הסבירה כי עניינו של המבקש הינו חלק מפרשה רחבה יותר המטופלת על ידי התביעה הצבאית בשומרון, וכתבי האישום של שאר המעורבים בפרשה הוגשו לבית משפט זה, וביניהם של המפליל המרכזי בעניינו של המבקש. מעורבים אלו נכללו ברשימת העדים בכתב האישום שהוגש נגד המבקש. לטענת התביעה, פיצול עניינו של המבקש עשוי לגרום לקשיים בניהול המשפטים בפרשה כולה.

אמנם, אין בתחיקת הביטחון כל הוראה המסמיכה את בית המשפט להורות על העברת הדיון בעניינו של נאשם מבית משפט אחד למשנהו. עם זאת, בית משפט זה קבע כי סמכות זו מצויה בידו לאור הוראות סעיפים 88 ו-153 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], תש"ע - 2009, המורים כי בכל עניין של סדרי דין שלא נקבע בפורש בצו ינהג בית המשפט על פי סדרי הדין המתאימים ביותר לעשיית צדק, וכי בעניינים של סדרי דין של בית המשפט הצבאי לערעורים אשר לא נקבעו בצו ינהגו לפי סדרי הדין הנהוגים בבית הדין הצבאי בישראל. בהתאם, ובהשאלה מהוראות סעיפים 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 ו-305א(א) לחוק השיפוט הצבאי התשט"ו - 1955, נקבע כי סמכות זו מצויה בידי נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים (ראה לדוגמה ב"ש 2469/10 אלעואורה נ' התוב"ץ).

עוד יצוין כי נטל ההוכחה שמאזן הנוחות מצדיק העברת מקום הדיון מוטל על המבקש.

לאחר שקילה הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הסנגוריה.

בית המשפט העליון קבע כי השיקול המרכזי להעברת מקום הדיון ממחוז שיפוט אחד למשנהו הוא מאזן הנוחות בין הצדדים להליך (בש"פ 10193/06 וילצ'נסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 186 (10.1.07).

אשר על כן, מקום מגורי משפחת המבקש הינו שיקול רלוונטי, אם כי, כאמור, לא היחיד. שיקול רלוונטי נוסף הינו מקום ניהול משפטיהם של יתר המעורבים בפרשה.

בענייננו, יש אף לזכור כי אין מדובר בנוחותו של המבקש, שכן זה נעצר עד תום ההליכים, אלא בבני משפחתו המתגוררים בחברון. בעניין זה יש לציין כי כיום התנועה ברחבי יהודה ושומרון קלה הרבה יותר מאשר בעבר, כך שגם אם הדיון ימשיך ויתקיים בבית המשפט שומרון לא תמנע נוכחות בני המשפחה.

על רקע כלל האמור, לא מצאתי כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת העברת הדיון לבית המשפט הצבאי יהודה. אי לכך, הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, 11 ביולי 2013, ד' באב התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: